תגיות

, , , , , ,

מזל טוב לקוראת הכי נאמנה של הבלוג

אימא

אימא סבבה שהצליחה להפוך ארבעה ילדים דפוקים לבני אדם

"אתה כישלון", אני אומר לעצמי. "כל מה שאימא שלך עשתה בשבילך כל השנים, וברכת יום הולדת נורמלית אתה לא מצליח לכתוב לה. כישלון. מחר תצבע את עצמך בכחול ותזרוק את עצמך בים. יא כישלון".

וניסיתי. אלוהים יודע שניסיתי. ארבע שעות מול מחשב, כותב ומוחק וכותב ומוחק. מעמיס קלישאות על הדף ואז נחרד ממה שיוצא ומרוקן אותו. מרוב ייאוש אפילו כתבתי בגוגל "דרכים להתחיל ברכה ליום הולדת". באמת.

"כשמביטים בך, קשה לראות שעברו חמישים שנה
את נראית בדיוק כמו פעם, דבר לא השתנה".
זה היה הטיפ שלהם. ברכה בחרוזים.

בסוף סגרתי את המחשב והלכתי לישון. אימא שלי תחיה בלי ברכת יומולדת. היא התמודדה עם דברים יותר קשים. למשל, היא סיימה תואר ראשון בחינוך השנה. דפוקה. החליטה בגיל 50 שהיא לא מטומטמת ושהיא רוצה להוכיח את זה. אז הלכה ללמוד. שבע שנים למדה. הושיבה אותי לפתור איתה תרגילים בסטטיסטיקה, התחילה לקרוא ספרים באנגלית, שיחדה אותי בקובה ושטפה במקומי כלים כדי שאתקן עבורה עבודות להגשה. קיצר, אין מה לכתוב יותר מדי.

באמצע אבא שלי נפטר. הפרטנר שלה. החבר הכי טוב שלה. והיא בכתה קצת, ולקחה נשימה עמוקה, ובחרה בחיים. בחרה לצמוח במקום לקמול. בחרה להסתער על העולם כמו ילדה, במקום לשבת בבית ולהיעלם. ופתאום היא החליטה שהיא רוצה ללמוד עוד. אז היא עשתה קורס באימון הורים. ואחר כך היא החליטה שהיא רוצה לעשות טוב. סתם טוב. אז היא הלכה ללמוד ליצנות רפואית. ועכשיו היא רוצה ללמוד להיות מספרת סיפורים, ומפענחת ציורי ילדים, ואסטרונאוטית. בימי החופש שלה היא הולכת לשמח ילדים בבתי חולים. לפני שבוע גיליתי שהיא גם התחילה לנהל קבוצות וואטסאפ. אבל זה בערך מה שיש להגיד עליה. כמה ברכה אפשר להוציא מזה?

"כשחשבנו איך לפתוח את דברינו ביום הולדתך
לא הצלחנו למצוא איזה שוס שיהווה את ה-פתיחה".
עוד טיפ בחרוזים.

היא גם הייתה אימא סבבה שהצליחה להפוך ארבעה ילדים דפוקים לבני אדם. יום אחד איש שמן עם זקן משך לי באוזן כי הוא חשב שהרבצתי לבת שלו, והיא יצאה אליו וכמעט חיסלה אותו. ברגע ההוא ראיתי את הפחד בעיניים שלו. הוא הבין את מה שאני למדתי בגיל מאוד צעיר: אף אחד לא מתעסק עם אימא שלי.

פעם אחת באתי הביתה בוכה כי איזה ילד חרא הרביץ לי. "הוא הביא לי מכות", אמרתי לה, וחיכיתי שהיא תמחה לי את הדמעות, אבל היא הזדעזעה. "מה זאת אומרת 'הביא לי מכות'? הוא ממש בא, והביא לך את המכות? לא, נכון? הוא הכה אותך. זה מה שהוא עשה".

אימא 1

היא לימדה אותי שלאהוב ספרים ולאהוב אנשים זה אותו דבר. לא צריך לקרוא מה כתוב מאחורה, צריך לדפדף קצת בפנים ולגלות מה או מי עומדים מולך. היא לימדה אותי לאהוב מילים. היא לימדה אותי שהחיים הם לא פיקניק, וששוקולד יכול להמתיק רגעים מרים בחיים, ושיודעים שדוסית מפליצה כשהגרביונים שלה מתנפחים. היא הקוראת הכי נאמנה והכי אדוקה שלי. יש סיכוי טוב שהיא הקוראת היחידה הנאמנה והאדוקה שלי. וזה מה שנורא כל כך כשמתיישבים לכתוב לה ברכה. לא משנה כמה אשקיע – מגיע לה יותר.

"את כל כך מצחיקה. מעלה לכולם את המורל
אין אצלך 'לקום על צד שמאל' (זהו צד שלא קיים בכלל)".
עוד טיפ.

אימא שלי היא אלופת העולם. היא לא מפחדת, ולא מתחבאת, ולא מוותרת. היא האימא הכי טובה שיכולתי לבקש, והסבתא הכי מדהימה שהדרדס יכול היה לקבל. הורים התרגלו להביט בהשתאות כיצד ילדיהם גדלים. אני מביט בהשתאות כיצד אימא שלי גדלה. היא מספיקה לבשל, ולאפות, ולנקות, ולעבוד, וללמד את הדרדס מאה דברים חדשים, ולרוץ איתו בכל הבית, ולעשות כביסה, ולתלות כביסה, ולשכנע אותו ללכת להתקלח, ולערוך שולחן, ולקרוא לכולם לבוא לאכול, ולחכות שהם יבואו, ובסוף גם להגיד, "עזבו את הכלים, אני אשטוף בבוקר". זהו בערך. חוץ מזה אין עוד הרבה מה לספר עליה.

מזל טוב אימא שלי, אני אוהב אותך מאוד. תמשיכי לגדול.

***

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.