תגיות

, , , , , , ,

קניתי דגל שנתלה בבית ונזכור שציונות היא לא מילה גסה. מותר להגיד "אני ישראלי" בלי להרגיש מבוכה

IMG_1099

קניתי לך דגל, ילד שלי. הוא עלה 14 שקלים. הייתי בטוח שהוא יעלה לפחות 50. אבל בסופו של דבר גם הציונות נכנעת לתכתיבים של כלכלה בסיסית – היצע מול ביקוש. והיום אנשים כבר לא קונים דגלים.

קניתי דגל שנוכל לתלות בבית ולהזכיר לעצמנו שלא הכול רע כאן. שציונות היא לא מילה גסה ושמותר להגיד "אני אוהב את המדינה שלי" בלי להרגיש מבוכה. אני למשל מאוד אוהב את המדינה שלי. אני מתוסכל ממנה לא מעט, אני לא תמיד מסכים עם הבחירות שנעשות בה, אני נגעל מהסיאוב ומהשחיתות השלטונית, אבל אני גאה לגדל אותך כאן. אני מקווה שגם אתה תהיה גאה להיות ישראלי כשתגדל. אני מקווה שתתלה בבית דגל.

>>>יום העצמאות 2013: כשתגדל ותהיה גנרל

קניתי דגל לכבוד יום העצמאות, כדי שתבין למה צריך לעמוד בצפירה ושלא תתבייש לשיר "התקווה". אין מחקרים שיוכיחו את הטענה הזו, אבל אני משער שבבתים שתולים בהם דגלים, יש מעט יותר כבוד לחיילים שמתו, ומעט פחות רצון להתריס גם ביום הזיכרון.

קניתי דגל כי לא משנה כמה כסף יהיה לנו, בסוף זה מה שאוריש לך – מדינה להמשיך אחריי. ודגל. ואני מקווה שגם אתה תאהב אותה למרות חסרונותיה. ואת הקרבות שהשתתפתי בהם אני מתפלל שלא תצטרך לשחזר. במקום זה אני רוצה שתילחם על החינוך והתרבות, על איכות הסביבה ועל פוליטיקה נקייה.

קניתי לך דגל כחול-לבן. מגן דוד באמצע, פסים בצדדים. הסמל מיושן. המיתוג מפספס את קהל היעד. היום אנשים אוהבים את זה תלת ממדי. גם הצבעים לא משהו. חסר אולי כתום, או צהוב. קצת להקליל את הדגל, להפוך אותו לצעיר יותר. צבעוני יותר. אבל ככה הוא הכי יפה עבורנו.

קניתי לך דגל, ילד שלי. בערב נצא לחגוג יום הולדת 66 למדינה שלנו. היא לא תמיד יפה, ולא תמיד נעים בה. היא קצת מתישה, מבולגנת, מטורפת, דביקה, חמה, עצבנית, וזועפת. ובגלל זה קניתי לך דגל – כדי שתזכור שלמרות הכול, היא כל מה שיש לנו.

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.