תגיות

, , , , , , , , , ,

במקום נרגילה הבאתי צעצועים ובמקום אלכוהול לקחתי מטרנה. לילה על החוף, גרסת האבהות

נופש בים

פתאום הגלים נראים חשודים

אני חושב שזה קרה בשתיים עשרה בלילה, אולי קצת מאוחר יותר. קבוצת נערות שפרסה מחצלת ליד האוהל שלנו לא הפסיקה לצווח ולצחקק עד שניגשתי אליהן ואמרתי שהן יכולות לעשות כמה רעש שהן רוצות, אבל אם מישהי מעירה את הבן שלי – היא אחראית להרדים אותו. ניסיתי להישמע ציני ומצחיק, אבל כשצעדתי בחזרה לשטח שלי הבנתי משהו: הפכתי לאיש שמבאס את המסיבה. הבנות התלחששו מאחורי גבי ושמעתי אותן מזכירות את הזקן עם הילד שבא לגעור בהן.

הים בחוף הבונים הוא אותו הים. הוא כחול, מלוח, רטוב וסוער. זה אני שהשתניתי. במקום נרגילה הבאתי דלי, כף ומגרפה; במקום בשרים ומנגל ארזתי שניצלים שיהיה קל לטגן ובמקום אלכוהול לקחתי מטרנה ובקבוק.

רציתי לנצל את ראש השנה ולנסוע לבד. רק הילד ואני. לילה של בונדינג, מדורה קטנה, שיחת נפש על איך שואג האריה ואיזה צבע יש לעגבנייה. אבל הפנטזיה על ערב בנים בחוף נסדקה כשהבנתי שהלוגיסטיקה מצריכה ממני מיני מבצע צבאי לשינוע הציוד. בסוף החלטתי לקחת איתי את אחי הצעיר, מלצר בן 24 שמתעב השכמות ולא מאמין שיש סיבה לישון פחות מתשע שעות בלילה. מצד שני עדיין יש לו כוח לסחוב תיקים עמוסי צעצועים מהאוטו לאוהל. חוץ מזה, הדרדס מת עליו.

אחרי שהתמקמנו לקחתי את הדרדס לזמן איכות בים. פעם הייתי מסתער שיכור על הגלים ומטביע את עצמי קצת, כדי להרגיש שאני חי. היום אני בונה ארמונות בחול ומביט בגלים בחשדנות. קבוצת צעירים השתוללה במים והשפריצה לכל עבר. הדרדס צחקק בהתרגשות והביט עליהם בהערצה ואני מלמלתי שהם צריכים להיות זהירים יותר והסברתי לו שהים הוא מקום מסוכן. יכול להיות שהתחיל להימאס לו ממני.

הדרדס והדוד שלו על החוף

עצלן אבל יעיל. הדרדס והדוד שלו על החוף

ראינו את השמש שוקעת. פעם שקיעות סימנו עבורי רומנטיקה זולה. היום הן זמן טוב להכניס את הילד למצב שינה. התיישבנו על החוף ואמרנו ביי ביי לשמש. הסברתי לו שהיא הולכת לנוח ושגם אנחנו הולכים לנוח. הוא לא התכוון לנוח.

הדלקנו מדורה ואכלנו שניצל פושר ומלפפון. שרנו "אבא בא, סבא בא" וראינו כוכבים בשמים. בעשר בלילה החלטתי להשכיב אותו. שכבתי לצדו באוהל והמצאתי לו סיפורים על כדור שקופץ, על דג שמשפריץ ועל ילד שמקבל מתנה ליום ההולדת. אחר כך שרנו שלוש פעמים את "רוח רוח" ועוד פעמיים את "אדון שוקו". נפרדתי איתו מכל קרובי המשפחה שלנו ("ביי, סבתא", "ביי סבא", "ביי נצ'ית", "ביי אימא") ונזפתי בו כשזרק עליי את השמיכי שלו.

כשהוא נשכב על המזרן שאלתרנו לו עשיתי כאילו אני ישן. אחרי שלוש דקות שקטות, כשכבר הייתי משוכנע שהצלחתי להרדים אותו, הרגשתי גוף קטן מתיישב עליי. שנייה אחר כך הוא צעק "דיו!". ניסיתי להיראות זועף אבל לא הצלחתי להפסיק לצחוק. גם הוא צחק, ואז הבנתי שהילד הזה, שעדיין לא בן שנתיים, יודע הרבה יותר טוב ממני איך עושים חיים בים. ממרום שנותיי למדתי ממנו איך ליהנות. הוא ניצל את זה כדי להישאר ער עוד חצי שעה. ב-23:30 הוא סוף סוף נרדם.

בבוקר התעוררנו יחד ונתנו לדוד העצלן שלו להמשיך לישון. "חכה חכה שיהיה לך ילד", סיננתי לעברו כשהוא ביקש ממני לסגור את האוהל כי האור מפריע לו. בדרך חזרה הביתה העברתי לו יד על הפולקעס ואמרתי לו שבגלל שממילא הוא לא יכול לנהוג – אין בעיה שיישן. אבל הדרדס, בדיוק כמוני, לא רצה שהטיול יסתיים. הוא נשאר ער ושוחח איתי כל הדרך. אמרתי לו שאני אוהב אותו ושאני מקווה שגם כשיגדל הוא ירצה לבוא איתי ללילה כזה על החוף. הוא שתק. כנראה שזו הדרך שלו להתחמק מתשובה. אני מניח שכשיגדל הוא יעדיף לנסוע לים עם חבורת צעירים שמשפריצה מים ולא עם אבא מתיש ונרגן.

כשהגענו הביתה כל הבונדינג שעמלתי עליו התפוגג. הוא ראה את אימא שלו והתחיל לבכות כאילו היא זו שהרימה אותו לפני מספר שעות על הכתפיים ורצה איתו על החול הרותח כדי לקנות לו ארטיק. אמרתי לה שהוא עייף אבל כשהיא לא שמעה לחשתי לו שהוא סתם בוגד ושבפעם הבאה אני הולך לים בלעדיו. הוא הפסיק לבכות, חיבק את אימא שלו חזק ואמר לי בביטחון: "ביי, אבא".

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.