תגיות

, , , , , , ,

כשאוצר המילים עדיין דל התוכן הוא המלך והאריזה המהודרת לא חשובה

מילים ראשונות

מבקש את מה שהוא צריך ללא בירוקרטיות מיותרות

בראשית ברא הדרדס את עולמו. ויפריד בין יום ללילה, ובין אבא לאימא, ובין כדור לטרקטור וירא כי טוב.

ויקרא הדרדס בשמות לכל אשר סביבו. אוכל – אמ. בקבוק – באבוּ. מים – מאִי. כדור – אדוּ. כלב – האו, אריה – אָיֵה, סבתא היא דָדָה, אוטו זה האן, אגס זה אגא ולמתן, הדוד שלו, הוא קורא נָנָה.

ויש מילים שכבר אימץ לגמרי: "אני" ו"מה" ו"ביי" ו"בוא" ו"עוד" ו"עוגה" ו"אבא" ו"אימא" ו"מאמי" ו"נשמה" ו"כפרה על הראש שלך". סתם הוא לא באמת אומר נשמה וכפרה אבל איזה מצחיק זה לשמוע תינוק אומר מאמי.

מעבר לכך הדרדס עדיין לא מדבר. וטוב שכך, באמת שאין לאן למהר. גם עם המטען הנוכחי הוא מצליח לבלבל את המוח בלי הפסקה. חוץ מזה, יש משהו נפלא בילד שנפגש עם השפה. השינויים שהוא בוחר לעשות, ההתאמות שיאפשרו לו לומר מילים מסובכות, הופכות את הדיון שהוא מקיים עם העולם לאירוע מרתק. כי עם כל כך מעט אפשרויות ומאות דרישות ובקשות הוא נאלץ להיות מקורי ולחבר בין קומץ מילים לתנועות והבעות מדויקות.

>>>חוכמת הפתי בר – עוד שיחות עם הדרדס

המילים הבודדות שליקט מעידות על בחירות נבונות ועל יכולת הישרדות גבוהה. הוא יודע להגיד שהוא צמא, שהוא רעב, שהוא רוצה לשחק ושהוא צריך שירימו אותו על הידיים. הוא למד לחבר בין מעט הכלים שברשותו ולבנות משפטים שמרסקים לא מעט תיאוריות לשוניות וסמנטיות. "אימא בוא", "אבא אמ", "עוד מאי" ו"מאמי אדוּ". כל שילוב כזה מצליח להעביר את מה שרצה להגיד בלי ניסוחים מסורבלים ובלי התעמקות בטקסט. התוכן הוא המלך. האריזה המהודרת לא חשובה.

ומכיוון שאוצר המילים שלו דל הוא מבקש את מה שהוא צריך ללא בירוקרטיות מיותרות. כשהוא עייף הוא משפשף בעיניו, כשהוא מתרגש הוא רוקע ברגליו באושר וכשהוא זועם הוא רוקע ברגליו עם דמעות בעיניים. ההבדל הקטן מדגיש את מצב הרוח שלו. כשהוא זקוק לתמיכה הוא ניגש ומושיט את ידיו אלינו או פשוט מניח עלינו ראש. בניגוד למי ששולט בשפה, אין לו זמן לרמוז במילים ארוכות שהוא רוצה יחס. עוד מעט שמונה והוא צריך ללכת לישון.

המילים שהוא לומד הכי מהר הן אלה שמשרתות אותו ביום-יום. לכן הוא מתעסק במונחים מעשיים ולא מבזבז זמן על המשמעות המדויקת. ההבדל בין "בוא" ל"בואי" חולף לידו. אין טעם להתעכב על תיאוריות מגדריות כשכל מה שאתה באמת רוצה זה ביסקוויט מהארון. זה לא מעניין אותו ובעיקר לא משרת אותו. וכשהשורה התחתונה היא "כמה מהר אני יכול לקבל את מה שאני צריך", ולא "כמה מילים מיותרות, התחנפויות מביכות ומושגים בשפה גבוהה אני יכול לדחוף לתוך הבקשה שלי", הכול נעשה פשוט יותר: "אבא אמ", "אבא בוא", "אבא עוד" ו"אבא, יו". השאלה היא באיזה גיל הוא ילמד להגיד "אבא, תפסיק לחפור".

אהבתם את הפוסט? יש עוד הרבה כאלה:

הכניסו את כתובת האימייל שלכם, כדי לעקוב אחרי הבלוג ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים במייל.